ארכיונים עבור קטגוריה: על הפרוייקט

בבואנוס איירס של סוף שנות ה- 70 גברים נהגו להתחכך בצורה מאוד אגרסיבית וגלויה בנשים מכל גיל בתחבורה הציבורית. כתבתי "נהגו" והייתי מוסיפה "היה מקובל". חלק אינטגרלי מהנסיעה באוטובוס או ברכבת תחתית. אישה הייתה צריכה להיזהר מהנצמדים, מהמתחככים, מהנוגעים. אני לא חשבתי שצריך לקבל את ההטרדה הזו (אז לא קראו לזה כך, בעצם בכלל לא קראו לזה) כעובדת חיים. לא פעם צרחתי על גבר כזה, שיוריד ומהר את הידיים שלו מהגוף שלי, כשהוא וכל הנוסעים האחרים מסתכלים עליי בתדהמה, כאילו אני זו שלא בסדר. כנראה שאז, בגיל יחסית צעיר, התחלתי לפתח את התודעה הפמיניסטית שלי.

לפני כחמש שנים עברתי קורס שמכשיר מתנדבות במרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשרון.

הבנתי, שלא כל כך הרבה השתנה מאז ימי הנגיעות באוטובוסים: הקול של הנפגעות עדיין מושתק, אלה שמעיזות להשמיע את קולן הן אלה ש"לא בסדר" – הן מתביישות בפגיעה שלהן, כאילו הן האשמות ולא הפוגעים.

מתוך רצון לתת במה וניראות לנפגעות תקיפה מינית בחיזוק, הבעת הערכה, העצמה ובעיקר – בניסיון לחולל שינוי תפיסתי וחברתי, נולד פרויקט "גיבורות". נשים שעברו תקיפה מינית מישירות מבט אל המצלמה. לא מסתתרות, לא מתביישות.

נפגעות תקיפה מינית הן גיבורות. נשים שהיו בגיהינום ושרדו אותו, שחיות יום יום את הטראומה, את התחושות הקשות, ומנסות, בדרכים שונות, לחיות את חייהן, למצות אותם ולתפקד במציאות היומיומית.

אליסיה שחף

שנות התנדבותה של אליסיה שחף במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – השרון, הגבירו את ההבנה שנשים רבות שומרות את סודן במשך שנים, ושפגיעה מינית ממשיכה לפגוע גם שנים ארוכות לאחר מכן. אליסיה יזמה פרויקט בו נשים תוכלנה לשבור ולהתיר את קשר השתיקה ולא להתבייש.

המשמעות של המילה RAPE בלטינית, היא to steal, כלומר לגזול.

בעת הפגיעה המינית, פושע המין גוזל מהקורבן את הגוף, את הנפש ואת האמון, תוך כדי השפלה. הנשק הוא מין. הפושע יודע שהקורבן תשתוק, מאחר שמיניות היא טאבו בחברה.

אישה ששרדה את הפשע המיני, משולה לחיילת שחזרה משדה הקרב החברתי. היא אינה מקרה פרטי. לחברה תפקיד חשוב בהתרת קשר השתיקה בכל הנוגע לפשעי מין.

עלינו לראות את תופעת האלימות המינית, ולדעת שהשתיקה נובעת מחוסר האמון החברתי והטלת האשמה על הקורבן. חוסר האמון החברתי הוא השפלתם החוזרת של הנפגעות והנפגעים.

לעיתים קרובות החברה עורכת משפט שדה לקורבנות הפשע המיני. אנשים נוטים לשים זרקור על הקורבן: אותה, הם שואלים שאלות, ובתשובותיה, הם מפקפקים וספק מאמינים לה. אליה, הם מפנים את האשמה. החברה אינה בוחרת לתהות על התנהגותו של התוקף, לשאול שאלות נוקבות על הסיבות החברתיות שהביאו להתנהגות זו, והאם היה ברור להסכמה חופשית.

מי שעברה תקיפה מינית היא גיבורה ששרדה טרור מיני. כפי שהחברה נושאת על כפיה את החייל שחזר משדה הקרב, כך עלינו כחברה ליישר את מבטינו לקורבנות הפשע המיני ולומר להן "אנו מאמינות ומאמינים!".

זה בידינו להפסיק את האלימות המינית. השינוי מתחיל בידיעה.  היישירו מבט. אחת מתוך שש נשים תעבור גילוי עריות, אחת מתוך ארבע תעבור אונס, אחת מתוך שלוש תעבור פגיעה מינית אחרת ואחד מתוך חמישה גברים יעבור פגיעה מינית.

פרויקט גיבורות, נועד לומר לחברה כולה: אנחנו היינו שם, שרדנו את שדה הקרב החברתי,

אנו מיישירות את מבטינו,

אין אנו אשמות.

לא ניתן לחברה לגזול מאיתנו, את גופינו ונפשנו, פעם נוספת.

נועה הריס היא מנהלת מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשרון.